לווריד: מוזיקה. נטו.

החשודים המיידיים:

• עונג שבת
• PopTart
• CityMule
• קסטה
• זה מסתובב
• טכוגרף
• MonoCrave
• הקונכייה
• { האייפוד רעב }
• אסטרובלוג
• PEAS iN SPACE
• הבוטיק של ליהיא
• הכל על איפוד ובעברית
• יש פה מוזיקה
• בועז כהן - לונדון קולינג
• my morning candy
• תימורה לסינגר - סך הקול
• On A Wire
• After the flood
• ~making hiss~
• Sheket.Net
• פזמון חוזר
• עמי ברנד
• אני לא (סתם) כבשה
• המופע של אורון תנעמי
• הופעבלוג
• עומר שומרוני - בעיקר מוזיקה
• דויד פרץ - יוצר השיר
• birdsong
• The Basement blog
• עידן אלתרמן
• MUSIC-ALLEY
• מר לוויתן
• Eyal EXPERIENCE
• עמי ברנד
• The Pre-Post Whatever
• ברחש - מוזיקה ורחש
• blind janitor 2006 mixtape
• Press REC & PLAY
• רוקפופו!
• שמעון טהר
• 20 minutes of junk
• סייברלייף 4.5
• My Life is Killing my Rock'n'Roll
• We Have Explosive
• MusiCulture
• הבלוג של איתי וחברים
• The Gospel According to Whom
• Mojo Club
• הבוטיק של ליהיא
• Jello
• משהו אחר

סייברלייף 4.5

• September 18, 2008
• 2:14

  This City Never Sleeps

   »  סייברלייף 4.5
  קולנוע 'לימור' בחורף של שנת שמונים ושבע היה סוג של מקום מפגש לכל מיני טיפוסים מוזרים שבאו לצפות בו בסרטי הסו-קולד איכות בחצות וצפונה. דרך הפסז' המעופש של לונדון מיניסטור, בואכה חנות 'סקס סטייל' שאווירת הזימה שבה כאילו הציפה את המסדרונות האפרוריים - ועד לקופות של מה שנחשב אז לקולנוע איכותי ומפואר. לקראת שתיים עשרה בלילה היה נדמה שעכברי הקולנוע בעיר הזאת נחלקו לאלה שבחרו ללכת ל'לימור', ולאלה שהעדיפו את אחיה הקטן והרעוע, 'פריז'. אך בעוד האחרונים הצטופפו רועדים מקור במדרכה הצרה של רחוב הירקון כשהם מאופרים כמו הדמויות ב'מופע הקולנוע של רוקי', אלה שבחרו ללכת ל'לימור' נהנו מהול אפלולי אך חמים במידה, שתאם את בגדיהם השחורים ושאיפשר להם לחמוק אחד אחד למקומו המרופד ולהעלם אי שם במרחבי האולם הענק, שהאגדה מספרת שכסאותיו נטו קדימה במקום לאחור אבל את זה אני באמת לא זוכר. היה משהו הזוי וממכר בלהגיע לעיר הגדולה והקרה בעוד אחת מאותן חופשות קצרות מדי מהצבא, לעזוב את פלנטת צה"ל אי שם בצפוןולנחות בכוכב תל אביב כאן במרכז. להתערות בין אנשים רגילים שממשיכים לחיות את חייהם באופן מוזר כאילו העולם ממשיך למרות
• September 12, 2008
• 13:04

  Summer Moved on

   »  סייברלייף 4.5
  חודש בלי סיגריה עבר והאוויר מרגיש נקי יותר. ככה זה כשאתה נופל מקופסא ביום לאפס במכה אחת, מנתק את הבונדינג עם פיסת העשב הקבועה שלך, משהו בריאות שלך מתאוורר. חוץ מרגעי משבר קלים ובודדים, זה כל כך הרבה יותר קל משחשבתי. בלי תחליפים, מכשפים או תכניות בשלבים. אולי אני לא טיפוס התמכרותי אחרי הכל, או שלחצים לא סבירים בחזה שהחלו לבעבע לפני חודש עשו את שלהם והביאו להחלטה כה בריאותית. אני מנסה לא להיות פנאטי לכיוון ההפוך, אבל אנשים עם סיגריה שעברו לי לאחרונה בפריים גורמים לי בחילה קלה. לא הם, הסיגריות שלהם. טוב, אולי גם הם. קצת פחות משש שנים אחרי שחזרתי לעשן מאז שהפסקתי אחרי הצבא, וזאת ההפסקה הכי ארוכה שהיתה לי אי פעם, מקווה שהפעם זה לנצח. הפעם, אני אומר לעצמי, הפעם הקרב בהתמכרות הזאת באמת נגמר. חודשיים של קיץ עברו והאוויר מרגיש קצת קריר יותר. קיץשייזכר כסוג של מייל-בונדינג ביני לבינו, כמה רגעים לפני שהוא נכנס לעולם המתבגרים הקסום. השקעתי בזמן איכות איתו יותר מבכל קיץ קודם, לא נותן כמעט לאף הזדמנות לבריכה, סרט או חבריםלחמוק מאיתנו. מה שאי אפשר להגיד על כמויות העבודה שהשארתי מאחוריבהולד כדי לב
• August 21, 2008
• 10:16

  Strangelove

   »  סייברלייף 4.5
  אתה יודע כשהיא חוזרת אליך, שזו אהבה מוזרה. אתה זוכר שנשארת נאמן לה כל השנים האלה ואתה מבין שזו אהבה אמיתית. היא לימדה אותך כשהיית נער שאנשים הם אנשים, את משמעות האהבה. כשהתבגרת הבנת איך זה מרגיש כשאתה לא יכול לקבל מספיק, ואיך צריך לשמור על איזון נכון. בבגרותך למדת לראות את העולם דרך עינייה וכמה זה חסר טעם לאהוב אחרות. ואחרי שהיא עזבה אותך בדממה לפני שנתייםהרגשת איך זה להנות מהשקט אבל עמוק בלב ידעת שזאת רק שאלה של זמן עד שהיא תחזור כדי לא לאכזב אותך שוב. ועכשיו היא חוזרת, האהבה המוזרה הזאת, כדי לפצות אותך כמעט שלוש שנים אחרי. במאי אלפיים ותשע היא תגיע לכאן, אם אף צורר או ראש ממשלה יחליט לחרב את זה שוב, כדי לפתוח את מסע ההופעות שלה לידך, במיוחד בשבילך, כדי לתקן את העיוות שנעשה בקיץ הארור ההוא. ושוב תכתובפוסטים עם סיפורים על כמעט כל שיר שלה, ושוב תערוך ספירה לאחור עד להופעה שלה - כשהפעם תקווה שאותה ספירה תסתיים בדיוק בזמן ולא תעצר יומיים לפני. ושוב תחכה לפגישה עםדייב, מרטין ופלטששמלווים אותך כבר עשרים וחמש שנה, ושוב תדמיין איך זה יהיה לעמוד ליד הבמה ולהרגיש את הבסים בשיר האהוב עליך ביו
• August 15, 2008
• 2:06

  חום יולי אוגוסט

   »  סייברלייף 4.5
  חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד, ובשעת צהריים כשאתה שוכב בתוך אוהל מברזנט בשיבטה החום נעשה כבד עוד יותר. אז אתה מוציא שוב את הווקמן ומכניס לתוכו שוב את 'חום יולי אוגוסט' של שלמה ארצי ולוחץ על פליי, ושוב לא מצליח להבין איך הבן זונה הזה הצליח לכתוב פסקול קטן ומדוייק שמלווה את חודשי יולי אוגוסט הראשונים שלך שהם לא חופש גדול אלא יותר אימון גדוד מסריח, פסקול שבשיר הנושא שלו מתוארים חיי חייל סוללת תותחנים עם כל הקיצורים הסודיים האלה שחשבת שאסור להגיד באזרחות כמו 'אש נ"ס בטמפו'. ואתה בטוח שמישהו צוחק עליך כשאתה מעיף מבט מסביב ורואה את הפלוגה שלך שממש במקרה כמובן יש בה מישהו מקרית גת, ש-אוקי, לא ידוע לך שרודפת אחריו המשטרה אבל אתה די בטוח שאם הוא ימשיך להיות הערס של המחלקה היא בסוף תגיע אליו. הנעורים יפים, הקיץ אינסופי כשאתה חופשי ממפקדים וממדי חאקי ויכול לנסועאליה לביתהבלי פס כשאתה פתאום רעב, כמו בכל אחד משלושת חומי יולי אוגוסט שלהטו מסיבות אחרות ושאותם ביליתם ביחד מאחורי הדלת הסגורה, איפה שגם אלוהים לא נכנס, ולאכול אותה מתי שמתחשק לך גם כשאתה לא בבסיס האם לנצח. אבל עכשיו הדבר היחידי שאתה
• August 09, 2008
• 2:02

  Wherever I Lay My Hat

   »  סייברלייף 4.5
  מתוך כל ערימת התקליטים שהיא הורידה מהתא בארון הכוורת, הניחה על הרצפה והתחילה לעבור עליהם אחד אחד - מתוך כולם היא שלפה דווקא את ההוא עם העטיפה האדומה שיכולתי לזהות מקילומטרים. "את זה אני רוצה שתשים!" היא אמרה בסוג של תרועת ניצחון. "אה, יש לתקליט הזה היסטוריה שלמה", אמרתי. "הוא עבר בין כל הילדים אצלי בכיתה י' כמו סחורה חמה, כמו שהיום הנוער מתייחס ל...ל... נו, תכניסי כאן שם של איזה זמר מעכשיו". "שים אותו!" היא פקדה וקפצה על משענת העץ של הספה, להיטיב לראות איך עובד הפלא הזה שנקרא פטיפון, ושהיה ספון מאובק וזנוח על ראש ארון הכוורת. שלפתי מתוכו איזה תקליט של הקיור ששמעתי לפני מאה שנה ושבינתיים המרתי כבר מזמן מויניל לפורמט הרבה יותר שמיש של אמפי'ז. טונות האבק שנשרו משם היו יכולות להחליף את האובך בבייג'ין אבל כעבור דקה הכל כבר היה מוכן, ו'נו פרלה' של פול יאנג החל להסתובב בשמיניות עגלגלות ומדודות, משמיע קולות צפצוף שרוטים וענוגים שרק מי שזכה לחיות בעידן הטרום-קומפקט-דיסק יכול היה לקרוא להם הצלילים הכי יפים ואותנטים בעולם. 'לשמוע תקליטים ולראות VOD', סימסתי לה בתשובה לסמס שלה ששאל מה אני רוצה
• August 04, 2008
• 1:26

  Funny How Love Is

   »  סייברלייף 4.5
  את מגדל השמירה על בונקר התחמושת,אי שם בבסיס התותחנים בראש איזה פיסטין בבקעת הירדן, אני זוכר מצויין. ככה זה כשאתה מעביר לפחות חצי מזמן השירות שלך באותו בסיס, בתוך כלוב מברזל על ראש סולם שמשקיף על איזו מכולה למטה שהאגדות מספרות שיש בה תחמושת שמעולם לא ראית. את שעותיי היפות ביותר העברתי שם, בוהה עם שותפי לכלוב באופק המסולע של הבקעה, בודק אם יש איזה גרפיטי חדש על הדופן שפספסת, אפילו חגגתי שם איזה סדר פסח אחד- ובעיקר שמעתי מוזיקה. המון מוזיקה. אני חושב שאת כל התקליטים של הקיור היטבתי להכיר באותו מגדל, עם קלטות שנטחנו בווקמן ושהו-כה התאימו למוד הכללי והמלנכולי שהייתי בו. וזה גם לא שהיית יכול לבחור את המשמרות שלך: כמובן שהכי כיף היה לשמור משש בערב עד עשר בלילה, כי אז התחמקת מכל פעילויות הערב המעיקות בסוללה וגם זכית לקחת איתך למשמרת ארוחת ערב (כיכר לחם, כמה ביצים ואיזה יוגורט), לאכול בסבבה ולהעביר ככה לפחות שעה אחת; המשמרת הקצת יותר מבאסת היתה מעשר עד שתיים בלילה כי אז אתה גם עובר את מסדר הערב (נשק, חדרים מסודרים וכל השיט הזה) וגם במקום לצנוח למיטה היית צריך להמשיך את בילוי הערב באיזו אפטר
• July 29, 2008
• 21:23

  Here is the News

   »  סייברלייף 4.5
  ביעור החמץ שלי בפסח התחיל השנה מוקדם מהרגיל. "אבל אנחנו מאוד רוצים שתישאר איתנו", יבב לי נציג המכירות של העיתון המגעיל של המדינה, "נוכל לתת לך את זה בתשעים אחוז סיבסוד!" "לא רוצה לקרוא את העיתון שלכם!" נחרתי לו באוזן בפעם המאה, "בחינם אני לא אקרא אותו!" "אבל אבל אבל אתה יודע שידיעות זה אחד העיתונים המצליחים באירופה?!" פנה הנציג לטקטיקה האחרונה והסמי-גלובלית שלו. "אז שיקראו אותו באירופה", גיחכתי, "וחוצמזה ישראל זה באסיה".כמה חילופי עקיצות גיאוגרפיות וטריקת טלפון אחת מאוחר יותר, הגיעה לקיצה אחת ממערכות היחסים הארוכות שלי בקול דממה דקה. כלומר, עד כמה שטריקת טלפון אלחוטי יכולה להיחשב לטריקה. ידיעות אחרונות כבר מזמן, כאמור, התחיל להגעיל אותי. למה אני צריך לדפדף בו ולקבל על הבוקר בחילה, וזה עוד לפני שבכלל עישנתי את הסיגריה הראשונה. פעולה שנייה בתהליך הקריאה היא לבדוק טוב אחרי כמה עמודים אם האצבעות שלי לא צהובות או אדומות: צהובות מרוב ידיעות רכילותיות דוחות במסווה של חדשות במקרה הטוב, או אינטרסים יחצ"ניים במקרה הרע - ואדומות בגלל ידיעות הדם והאלימות המובלטות שם בהד ליינס. אז תקראו לי אסקפיסט
• July 25, 2008
• 0:02

  Being Boring

   »  סייברלייף 4.5
  החזקתי ביד את פיסת הנייר הצהובה להחריד. "תתלבשו בלבן" היה כתוב שםואני חושב שידיי רעדו. אני זוכר הכל, זה היה בצרפת בשנות העשרים, כשניל, כריס ואני היינו בני שבע עשרה או משהו בסביבות. "ואל תהיו משעממים", היה תמיד משפט שהתווסף בכתב יד לכל אחת מעשרות ההזמנות שזרמו בתוך חוג האינטלקטואלים שהשתייכנו אליו. וזה היה סוג של קוד שניכסה לעצמה אשתו של סופר אחד, זלדה פיצג'ראלד.היא ובעלה, פרנסיס סקוט, נהגו להזמין אותנו אליהם בכמה מהגיחות שלהם לריברייה הצרפתית, שם התקבצנו, קהילה אמריקאית גולה וזועמת של אחרי מלחמת העולם הראשונה, כדי לערוך אצלהםערבי הוללותאינטלקטואלים-רדיקלים ואחריםעד אור הבוקר. נתקלנו שם גם בזועם אחר, ארנסט המינגווי, ואני כמעט בטוח שרבים מהספרים של שניהם החלו להיכתב באותם אירועים. למעשה, את 'גטסבי הגדול' אני משוכנע שפיצג'ראלד התחיל לכתוב אז, אם זכרוני אינו בוגד בי. אז התלבשנו בלבן ונלחמנו, ורק אחר כך חשבנו על התוצאות שיביאו פעילויות המחאה השונות שלנו שנעו עלהגבול הדקבין חוק לבין פריעת הסדר הציבורי. אבל תמיד ידענו שנוכל לסמוך אחד על השני שיעמוד לצידנו בשעת צרה. כי כשאתה צעיר אתה מוצא הש
• July 17, 2008
• 2:22

  Jack and Diane

   »  סייברלייף 4.5
  ולפעמים דיאן עוד זוכרת איך הרגיש הריגוש שב"לחיות". אתם יודעים, לדעת שאתה חי. נושם, אוהב, ופועם. ולפעמים, כשהיא ממש מתאמצת היא נזכרת איך פעםהיא אהבה את זה,כשהיא וג'ק הרגישו פראיים וחופשיים. יכלו לנסוע עד סוף העולם בהחלטה של רגע, לעצור בדרך ולעשות אהבה מאחורי איזה עץ ביער, או סתם להיזרק איפשהו בלי לשים זין על העולם. שניהם היו צעירים ומטורפים, כמו בשיר ההוא של ג'ון קוגר שהיא אהבהוכבר שכחה אותו, עם השורה ההיא שאומרת משהו על להחזיק חזק בגיל 16 כמה שאפשר כי השינויים יגיעו בקרוב. אבל היא כנראה לא החזיקה מספיק חזק כי השינויים הגיעו מהר, מהר מדי, הפכו אותם מצעירים פראיים לגברים ולנשים, כולל כל החבילה. נישואים, ילדים, עבודה, החיים האמיתיים. והיא כבר לא זוכרת מתי הוא אמר לה שהוא אוהב אותה. כלומר, הוא בטח מרגיש את זה אבל אולי רק קשה לו לתמלל את זה. בכל זאת, שלוש מילים כבדות משהו. במקום זאת הוא בעיקר מתלונן כשהיא לא מספיקה לעמוד במטלות הבית, להכין את הילדים בזמן לכל הסידורים, לתפקד כמו שאישה צריכה לתפקד. או לפחות כמו שחינכו אותו שככה היא צריכה.ולפעמים, כשהיא ממש מתאמצת, היא נזכרת איך פעם ג'ק נרא
• July 15, 2008
• 3:22

  Eyes Without a Face

   »  סייברלייף 4.5
  ומה שאני זוכר ממך זה בעיקר את העיניים. אני זוכר אותן סקרניות, אני זוכר אותן מופתעות, אני זוכר אותן מתענגות, אני זוכר אותן נדהמות. אבל בהתחלה הן היו בעיקר נבוכות. כשישבנו אז בבית הקפה הן היו מושפלות חלק מהזמן אבל לאט לאט החלו בוחנות אותי בסקרנות האופיינית שלך. סקרנות שהביאה לך חלק מהצרות שלך. אבל אחר כך הן בעיקר צחקו, וזאת לא היתה בעיה להצחיק אותך, את הרי צוחקת גם לבד רוב הזמן. ואחר כך באוטו כשידענו שאנחנו צריכים להתנשק עכשיו הן שוב התרחקו ממני, רוצות ולא רוצות להתקרב. ובסוף כשנתנו נשיקה סמלית של פרידה זמנית, הן היו עצומות לחלקיק שנייה, ולבסוף חייכו אלי שוב. ואז כשבאת אלי הן היו עצומות לרווחה רוב הזמן, מתענגות על הדקות הארוכות שעברו מהר מדי. איבדתי איתן קשר עין כי יכול להיות שרוב הזמן גם העיניים שלי היו עצומות, מפני שככה זה כשחולמים. לא ראיתי אותן בכלל כששכבת על הבטן ונתת לי לנשק כמעט כל חלק ממך, כי הראש שלך היה שקוע עמוק בספה, נמצא ולא נמצא שם. ושניינו היינו בסוג של חלום ושניינו לא רצינו שהוא יגמר. אולי בגלל זה אחרי שהתיישבת עלי ושניינו התנשמנו והתנשפנו דקות ארוכות ולבסוף נרגענו מזי